כשגוף ונפש נפגשים

כשגוף ונפש נפגשים - קצת היסטוריה על פסיכותרפיה גופנית 
משום מה, אנו נוטים להניח שההבנה שגוף ונפש אינם נפרדים היא הבנה חדשנית שהופיעה רק לאחרונה בעקבות צמיחת המודעות ובואו של העידן החדש. 
אבל למעשה, הבנה זו הייתה שם תמיד, ובאה לידי ביטוי גם בראשית דרכה של הפסיכולוגיה המודרנית.

ההנחה הראשונית שליוותה את מייסדי הזרם הפסיכולוגי, ד"ר פייר ז'נה וזיגמונד שלמה פרויד (כן, כן, מסתבר שפרויד הוא בעצם שלמה), היתה שחשיבותם של התהליכים הפיזיים המתרחשים בטיפול שווה לחשיבותם של התהליכים המילוליים, שיטות הטיפול הראשונות הציעו בין היתר מגע וכללו התייחסות של המטפל לגוף המטופל.
בהמשך, עם התפתחותה של הגישה הפסיכואנלטית, הדגש עבר להיות על ריפוי באמצעות דיבור בלבד. הגוף וחשיבותו הושמו בצד ולאט לאט הפך הגוף לטאבו בסצינה הטיפולית. המחשבה היתה שהגוף והדחפים הקיימים בו מסיטים את הפוקוס מכוחה של המחשבה להניע תהליכים תת מודעיים, המחשבה ברוב חשיבותה עלתה על כס הכבוד והגוף הוזנח ומקומו בטיפול נפקד. 

אך למעשה בין אם ניתן תשומת לב לגוף או לא, בין אם נחשוב שהגוף חשוב או לא, החוויה הגופנית נוכחת תמיד כחלק בלתי נפרד מכל חוויה רגשית או שכלית, פרפרים בבטן, עצם בגרון, הסמקה, דמעות וכו הן הביטוי של הגוף אל מול מצבינו הנפשי ובין אם נתייחס אליו או לא, הגוף הוא הכלי דרכו נחווית חווית החיים במלואה. ואולי אם ניקח זאת עוד צעד, הגוף למעשה מספק לנו חווית חיים אובייקטיבית הקיימת מעבר לפרשנות שכלית, חווית חיים שקרובה יותר למציאות עצמה.
ולכן, למרות הביקורות הקשות שספגו מטפלים שבחרו להכליל את הגוף בטיפול הרגשי, הפסיכותרפיה הגופנית, בראשות ווילהלם רייך עליו יסופר בהמשך, צמחה כבר בראשית המאה הקודמת. 

בטיפול רגשי אינטגרטיבי, החוויה הגופנית, זו שמעבר למילים היא חלק מרכזי בטיפול. אנו רואים שוב ושוב שכאשר הבנה שכלית הופכת לחוויה גופנית המערכת שלנו מפנימה את התחושה ויוצרת שינוי שמבוסס על קרקע יציבה המעוגנת בכל הרבדים – מחשבה, רגש, וגוף.

בתמונה – חוויה גופנית ראשונית שהתקיימה הרבה לפני שהיו מחשבות ומילים כדי לתאר אותה. יצירה של אלכס גריי האמן המוכשר שבעבודתו חושף את המיסתורין של האור שמתחת לעור.

מוזמנים לקבוע מפגש טיפולי בו יש מקום שווה לגוף ולנפש – 052-6050713